הקדמומי –

גל אל איי פיגורה רצינית באתר ולא כמו האח שיושב בגלות בקנדה ואוהד פיניקס או בוסטון או מי שלא תהייה

גל נכנס לסטפלייס סנטר וייתן לו סיקור משובח ותמונות ללקלק את האצבעות

גל שור / לילות אל איי

נתחיל מהסוף – אחרי בילוי של כחצי שעה בחדר ההלבשה של הלייקרס, ואחרי שנפעמתי מהקעקועים של תומס רובינסון והמטרוסקלסואליות של זובאק, נפניתי לביקור קצר בחדר ההלבשה של לוס אנג'לס ב'. הסדרן בפתח אמר שהמדיה פאס שלי לא מתאים להיכנס לחדר ההלבשה. הסברתי לו שאני מגיע כרגע מזה של הלייקרס. הוא קרא לאחראי שהסתכל על האקרדטציה שלי ואמר בזלזול – לא, לא ניתן לך להיכנס. "קליפרס, כמה מתאים" השבתי לו ועמדתי לעזוב. הוא ביקש ממני לעצור, הסתכל על השם שלי ועל האתר שאני מייצג והזהיר "גל, הופס, אין בעיה, אני אזכור את השם הזה".

אז זהו, שממש אין צורך. גם אם סטיב באלמר היה שופך ארבע מיליארד ולא שניים על הקליפס – לוזרים היו, לוזרים נשארו ולוזרים תמיד יהיו. עם פול (חליפת בז') וגריפין (כחול הדוק) על הספסל, וג'יי ג'יי רדיק פצוע ברבע הרביעי, באמת שהלייקרס היו צריכים לבעוט בכמה וכמה דליים כדי לא לנצח את הדרבי אחרי 11 הפסדים ליריבה העירונית השנואה. ובכל זאת – לוס אנג'לס הייתה ונשארה סגולה זהובה. והניצחון אתמול היה מתוק מתמיד אחרי 12 הפסדים מ-13 המשחקים האחרונים.
ג'וליוס רנדל חזר מחופשה לרגל הולדת בנו ותרם המון: 13 נק', 7 ריב' ו-8 אסיטסטים. מוזגוב (19 נק' אבל רק 3 ריב') ודאנג (13 נק' ושיא עונתי של 12 ריב') הצדיקו חלק מהמשכורת, ניק יאנג היה אפישנט כרגיל (5 מ-7 מה-3), ראסל החזיר את הלייקרס להובלה בטולחה ברבע הרביעי, ואינגרם וויליאמס תרמו מבספסל בערב ראה של ג'ורדן קלארקסון. חייבים לציין לטובה את תומאס רובינסון ששיחק 15 דקות בעמדות 4-5 וקטף 9 ריבאונדים.
אצל הקליפרס אוסטין ריברס ופלטון זה לא זה, רדיק התאמץ עד שנפצע, דיאנדרה החמיץ עונשין כהרגלו ורק קרופורד הבלתי נגמר ומו ספייטס החביב השאירו את הסוג ב' בתמונה אחרי רבע הבליץ השלישי של הלייקרס.

חזרתי לסטייפלס אחרי כמה שנים טובות שהדרתי את רגליי מהמקום והבנתי גם למה: חנייה בסמוך לאולם – 30 דולר. בחדר העיתונאים מי שרוצה לאכול ולשתות צריך לשלם 7 דולר. בירה באדוויזר מעופשת עולה 10 דולר. כך שלשלם בשווה ערך של 200 שקלים לערב שמתחיל ב-6 ונגמר אחרי 11 בלילה זו הוצאה כבדה לעיתונאי קטן מהפרברים.
מה גם שאת העיתונאים דרג ב' וג' מושיבים בטופ של הסטייפלס סנטר – כמעט איפה שהתקרה. לא רואים, לא שומעים, ובטלוויזיה הביתית נהנים מהמשחק הרבה יותר. כל נסיונתיי לפרוץ לקרבת הפרקט כדי לקלוט בטיים אאוטס את הלייקרס גירלס לטובת האשך ושות' עלו בתוהו. הסדרנים של הסטייפלס לא עושים חשבון לאף אחד. נצטרך לעבוד על זה בהמשך.

בחדר העיתונאים פגשתי את קיקי ונדוויי, שחקן עבר וכיום הסגן של אדם סילבר שאחראי על המשמעת והטכניות ברחבי הליגה. בחור נחמד ולבבי, שגילה להופס סקופ ראשוני: הטכנית שנשרקה על ריצ'ארד ג'פרסון אחרי הדאנק במשחק קאבס-ווריורס תבוטל על ידיו. "לא הייתה לזה שום הצדקה", הוא אמר בחיוך.
בחדר ההלבשה של הלייקרס נדהמתי לגלות שמרשים לעיתונאים להיכנס כשהשחקנים עדיין בתחתונים ומגבות, ישר אחרי המקלחת. וכך בשעה שלוק וולטון מתראיין בחדר הסמוך, השחקנים נמצאים בשלב זה או אחר של עירום, והכתבים ממתינים בסבלנות עד שיתלבשו. מעבר למרואיינים הרגילים – ראסל, ויליאמס, ראנדל והערב גם מוזגוב, אינגרם ודאנג – אהבתי את הגישה של זובאק, שהתלבש בשקט בצד, גילה לי שהוא נועל נעליים מספר 19 – 55 במידה אירופית, ושבכלל לא מפריע לו לא התראיין.

בסך הכל הייתה חוויה: הלייקרס הישוו את מספר הניצחונות בקריסמס לזה של הניקס – 22. הם ממשיכים לשמור על הבית – איכשהו – במאזן 7-7. והספסל שלהם ממשיך להוביל התקפית את הליגה 50.5 נק' למשחק, (הנאגטס במקום השני עם 43.6 נק' למשחק). זאת למרות הפציעה המאוד משמעותית של לארי נאנס ג'וניור, שחקן משמעותי מאוד שייעדר כחודש בעקבות פציעה בעצם הברך.

לוק וולטון הייה זהיר בדברי הסיכום שלו: "בארבעת המשחקים האחרונים הובלנו ב-17 ו-19 נקודות, והפסדנו. בערב ברבע השלישי שיחקו סוף סוף כמו שצריך והשארנו את הקליפרס על 18 נקודות. אבל ברבע הרביעי התחיל אותן הבעיות, של הפרטים הקטנים, שכמעט גרמו לנו לאיבוד היתרון. אמרתי לשחקנים שאני שמח על הניצחון אבל שלא ישלו את עצמם; יש לנו עוד דרך ארוכה מאוד בשביל להיות קבוצה טובה".

האוהדים בסטייפלס יכולים לזכות במשחקים הביתיים בצמד טאקו חינם אם הלייקרס משאירים את היריבה על פחות מ-100 נקודות. אפילו מול הקליפרס הפצועה הם לא הצליחו לעמוד במשימה והותירו את הקהל רעב. לטאקו ולחזרה לצמרת הליגה, שעוד תיקח חודשים ושנים. אנחנו, האוהדים השרופים, נמשיך לחכות בסבלנות.